אוטיזם PDD

 
 

 

   

 

    בתהליך ההתפתחות שלי כמרפאה אלטרנטיבית ב-15 השנים האחרונות, גיליתי יכולת ברמה הגבוהה ביותר, לחוש הפרעות בתת המודע של המטופל, שמאפשר לי ללא מחסומים לתקשר עם ילדים הסובלים מהפרעות קשות כגון אוטיזם (PDD) וסוגים שונים של הפרעות התפתחות כמו, הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ועוד.

בטיפול שאני מעניקה לילדים הסובלים מהתסמונות שהזכרתי, הילד אמנם מתחיל להגיב כבר מהפגישה הראשונה אך הטיפול בכללו הוא ארוך טווח. הסיבה לכך היא שבנוסף לצורך להוציא את הטראומות שעבר הילד מתת המודע שלו, יש צורך גם לאפשר למודע שלו להתרגל ולתרגל אמוציות מראשיתן, דבר המצריך זמן וסבלנות.

 

         אנסה להסביר את המכלול ואת התהליך:

כולנו מקבלים אנרגיות שונות כל חיינו וכל רגע במהלך יומנו. אנרגיות אלה מפעילות אותנו וגורמות לנו לעבוד, ליצור, לאהוב, לחיות. כמו כל אורגניזם, גם אנו יש לנו צורך להוציא פסולת מגופנו. הפסולת שאנו מוציאים היא איננה רק פיסית אלא גם אנרגטית. הוצאת הפסולת האנרגטית במקרה של אנרגיות שליליות היא בצורת בכי, צעקות, ביטויי כעס למיניהם וכיוצ"ב. במקרה של אנרגיות חיוביות נוציא את האנרגיות בצורת קפיצות שימחה, צחוק, קריאות התפעלות וכו'. אצל הילד האוטיסט אין את היכולת להוציא את הפסולת האנרגטית.

 

         כל הפסולת האנרגטית אצל הילד האוטיסט, נכנסת לתת המודע לאיזור שבו קיימת טראומה מעברו ומרחיקה אותו יותר מהעולם החיצוני. הסיבה למצב או למחלה הזו היא טראומטית במלוא מאת האחוזים. כלומר, הילד עבר טראומה בעוצמה גדולה כל כך עד שהוא נכנס לשוק קשה שיוצר אצלו בלוק התפתחותי שכלי וריגשי.

   

        הסיבות לטראומה כה קשה יכולות רבות ומגוונות. העיקריות שביניהן הן מריבות בין ההורים ואלימות במשפחה וכלפי הילד עצמו.

חומרת המצב תלויה רבות באיזה גיל עבר הילד את הטראומה ועד כמה השוק שהוא קיבל היה חזק. ככל שהטראומה אירעה בגיל צעיר יותר כך יהיה מצב הילד חמור יותר, האוטיזם שלו יהיה חמור יותר והירידה בהתפתחות תהיה מורגשת יותר.

אם הטראומה ארעה בגילאים   0-2.5 שנים יהיה זה אוטיזם מלא ועצירת ההתפתחות תהיה בכל המישורים. במישור התקשורתי, התפקוד הפיזי, הלימודי וכו'.

אם הטראומה ארעה בין הגילאים 3-6 שנים, אנו נזהה התפתחות מועטה אצל הילד. תהיה לו יכולת דיבור מסוימת, אך עדיין הוא יהיה מנותק מסביבתו. לדוגמא, הילד יוכל ללכת לשירותים באופן נורמלי ואף לומר דברים מסוימים אך ללא קונטקסט או שייכות ברורים. המימד הטכני בשכל של ילדים אלה יכול להתפתח אך המימד האמוציונלי יעצר והם לא יגיבו בצורה ריגשית.

אם הטראומה קרתה אחרי גיל 6, הילד יוכל לתקשר אך אנו נבחין שהוא מאבד את יכולת הריכוז שלו, את יכולת הזיכרון שלו והוא עלול להפוך לאפטי או לחילופין, להיפראקטיבי.

בבית הספר לדוגמא, נוכל להבחין בקשיי למידה שונים.

    

     לפי אבחנתי והבנתי, כל תופעות הקושי בתקשורת לרמותיהן השונות, מאוטיזם מלא ועד לקשיי לימודים בגילאי בית הספר - בכל אלה באוטיזם יסודם. אוטיזם ברמות חומרה שונות.

אף אנשים מבוגרים שבאים אליי עם דיכאונות, הפרעות נפשיות שונות ואף הפרעות פיזיולוגיות אני מגלה אצלם כי שורש הבעיה הוא באוטיזם שנגרם מטראומות שונות שעברו עליהם בגילאים מוקדמים, אך רק עכשיו באו לידי ביטוי.

    

     מכל הסיבות שצוינו לעיל, ככל שהגיל בו לקה הילד באוטיזם הוא בוגר יותר, כך ניתן לטפל בו בקלות יותר. אולם גם אם ארעה הטראומה בגיל מוקדם אך הטיפול החל קרוב ככל הניתן לאירוע,

הוא לא יארך זמן רב ולא יהיה קשה.

 

     מאחר שבדרך כלל הסיבה לאוטיזם נובעת מהתנאים השוררים בבית או אוירה לא בריאה במשפחה, תנאי הכרחי לטיפול ושיקום הילד הוא טיפול בהורים.

אם נשפר את מצבו הבריאותי של הילד אך המצב המנטאלי והמודעותי של ההורים ישאר ללא שינוי, כשיחזור הילד לביתו מצבו ידרדר ויחזור להיות כפי שהיה.

בטיפול, אנו צריכים ליצור את התנאים המתאימים בסביבת המחייה אליה חוזר הילד, על מנת שימשיך ויתקדם ומצבו ימשיך וישתפר ולא יסוג לאחור.

במהלך הטיפול, הילד עדיין מאד רגיש ועדיין לא פיתח יציבות כלפי האמוציות של האחרים. לכן, אם יחזור הילד לסביבתו והיא תשאר כפי שהייתה, ללא שינוי,

התגובה היחידה שלו בסביבה זו תהיה בריחה חזרה לסביבה המוכרת לו, ולו בלבד - הסתגרות.

 

     ילד שנולד הוא למעשה גוף קולט המצויד במספר אינסופי של חיישנים ואנטנות הפתוחות לקליטה. חיישנים ואנטנות אלה מחוברים דרך תת המודע של הילד אל נשמתו. הנשמה מזרימה אנרגיות חיים אל הילד ודרכו הן יוצאות אל העולם בצורת עשייה, לימודים, תקשורת וכו'.

כתלות באינפורמציה שמקבל הילד מהעולם סביבו, כך הוא מתפתח. ההתפתחות יכולה להיות חיובית, כמו שמחה, תקשורת פתוחה ונתינה לעולם או שהיא יכולה להיות שלילית, ואז ילך הילד ויסתגר בתוך עצמו ולא יוכל להוציא אנרגיות כלל, לא שליליות ולא חיוביות. המשמעות - ניתוק. המניע היחידי שיהיה לילד האוטיסט לבכות הוא רק כאשר אם יהיה לו כאב פיסי.

 

    עם הגיל האגרסיה גודלת. מאחר שאנרגיות חיים מנשמתו ממשיך הילד לקבל אך אין לו את הדרך להוציא אותם, האנרגיות הללו יוצאות החוצה מגופו ומתמקמות מחוץ ובמקביל לגוף הפיסי של הילד. עם הגיל גודלות האנרגיות בדומה לבלון שמתנפח או בועה שגודלת. במילים אחרות הילד חי בעולם מקביל או במציאות מקבילה למציאות כפי שאנו מכירים אותה.

למעשה, אז, חי הילד בבועה של עצמו.

 

     מאידך גיסא, ילדים אוטיסטים הם הרבה פעמים ילדים אגרסיביים בעלי התפרצויות זעם קשות. הסיבה לתופעות אלה נעוצה באמוציות אותן חש הילד ולמד לבטא עד לרגע האירוע הטראומטי וברגע האירוע הטראומטי עצמו. אמוציות אלה למד כבר הילד לבטא, שכן הן הועברו אליו לפני האירוע המחולל שהיה טראומטי עבורו.

אם האמוציה הדומיננטית שנשארה אצל הילד היא זו שאותה הוא חש ברגע האירוע הטראומטי, אזי אותה הוא יבטא ברגע משבר.

האמוציה הזו גודלת יחד עם הילד באותה בועה שהזכרתי לעיל והיא נעשית קשה ודומיננטית יותר ככל שהילד גודל. אם בגיל 4 ילדים אוטיסטים יכולים לכעוס ללא סיבה נראית לעין, עד גיל 12 האגרסיה הזו גודלה עשרות מונים. הילד עלול להכות את עצמו, להשתולל בהתקפות זעם קשות ביותר וכו'.

למרות שלרובנו לא ברורות התפרצויות הזעם של הילד האוטיסט, הן אינן קורות ללא סיבה. אם נתקשר עם הילד בטלפאתיה נגלה שסיבה זו ממשית ונוכחת ונגרמת ממחשבות טראומטיות לא פתורות ששידרו ועדיין משדרים הוריו או בני משפחתו של הילד או שהוא נתקל בסיטואציה שמזכירה לו טראומה קדומה אותה הוא חווה.

 

     הילד האוטיסט, בגלל שאינו מתקשר עם הסביבה, שומר על ה"אנטנות" שלו פנויות לקלוט דברים אחרים. לכן, אנו רואים מקרים רבים של ילדים אוטיסטיים גאונים בעלי יכולת מופלאה בתחומים שונים כמו מתימטיקה, שפות, מחשבים, חיקויים, קריאה, ועוד. הם גאונים ובעלי כשרונות ויכולות מופלאים אבל... לא יכולים להגיב לסביבתם.

 

     תכונה נוספת של הילד האוטיסט היא יכולת תיקשור טלאפטית שלא קיימת אצל אנשים מבוגרים ולכן ה"סוד" של הילד האוטיסט נשאר כמוס. זו הסיבה שעדיין אין פתרון לאוטיזם.

 

     דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא העובדה שפעמים רבות הורי הילד האוטיסט חשים עלבון, רגשי אשם, עצב וכיוצ"ב, בגלל הילד. הדבר יוצר מעגל סגור שרק מחמיר את המצב מאחר

שהילד האוטיסט בעל היכולת הטלאפטית חש את התחושות שחשים הוריו. התחושות הללו פוגעות בו אף יותר ומביאות אותו להתרחק ולהתנתק אף יותר מהמציאות.

 

    פה באה לידי ביטוי עבודתי, אני משמשת כמתווכת בין ההורה ובין הילד.

אני מסבירה לילד בטלפאתיה שהעולם החיצוני לא כ"כ מפחיד ולא כ"כ מסוכן. באופן זה, לאט לאט ובהדרגתיות אני מחזירה את הבועה האנרגטית של הילד לתוך גופו.

התחושות הקשות של הילד מתחלפות, בתהליך הטיפול, בתחושות טובות והוא מתחיל להרגיש את צבעי העולם ולקשור אותם למחשבות שלו. בצורה כזו הוא יוצר דפוסי חשיבה חדשים

שמאגדים בתוכם רגש ושכל יחדיו. דפוסי חשיבה אלה מקבלים צורה ברורה והופכים להיות הבנות ותובנות.

במקביל, אני עוזרת להורים להפטר מדפוסי החשיבה הישנים ולרכוש דפוסי חשיבה חדשים, חיוביים וגישה חדשה לבעיה.

 

    מפאת מורכבות הסיטואציה בה נמצאת משפחת הילד וכמובן הסבל של הילד עצמו, על ההורים מוטלת החובה להתגבר על רגשות האשם שלהם ולקבל טיפול. אם ההורים לא יוכלו להתגבר

על רגשי האשם שלהם ולא יסכימו לקבל טיפול, לא יהיה טעם בהתחלת טיפול בילד.

אולי תהיה להורים חצי נחמה בידיעה שקרוב לוודאי גם הם היו קורבן של טראומות ושל סיטואציות של התעללות בילדותם, מה שעושה את הטיפול ליותר חשוב ונחוץ.

 

     כל העבודה שלי מבוססת על התפתחות האינטיליגציה הרגשית של המטופל. כשאנחנו מבינים מה אנו חשים ומרגישים, הפחד נעלם ואז אנחנו מתמלאים מחדש במגוון של צבעי העולם.

 

הפחד בפני עצמו איננו קיים. הפחד הוא אוסף של מחשבות, תחושות ותובנות שאנחנו מכניסים ומייחסים לסיטואציה נתונה.

אפשר לראות כי שני אנשים יגיבו אחרת לאותה סיטואציה. האחד יתגבר עליה לאחר זמן קצר והשני יושפע ממנה קשות. הכל תלוי במשמעות ששני האנשים מייחסים לאותה הסיטואציה. זה שהתגבר על הסיטואציה בקלות, הפעיל שכל נקי לגביה, השני שהושפע ממנה קשות נפל לתוך אמוציות בלבד.

אני רואה את הפוטנציאל השכלי של המטופל שהוא עצמו עדיין לא מבחין בו, ויודעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים כדי לעזור לו להיחלץ ממצבו הקשה.

 

 

 

אמצעי התקשרות:

ד"ר פאינה אל-חוזה-בה

טל: 03-6343917

נייד: 052-4733721

דוא"ל: drfaina@mail.ru

www.drfaina.com

 

גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר